מצב האפס

אי שם, לפני שנים, זרחה השמש. חברי הקבוצה התעוררו וללא מילים קמו לעמל יומם. אחדים נשארו בבית להאכיל את הקטנים. אחרים עסקו כל היום בעבודות ניקיון ותחזוקה או בהפעלת מערכת המיזוג הטבעית של המבנה הקהילתי בו הם גרים, אולם הרוב יצאו החוצה. ללא מילים הם ליטפו אחד את השני ליטופים עדינים ואינטימיים ויצאו לחיפוש היומי אחר אוכל. לאחר זמן התחילו הראשונים לחזור. אם מצאו אוכל הם התקבלו בכבוד על ידי חבריהם שהתאספו סביבם, מאפשרים להם לרקוד להם את ריקוד האוכל המרהיב והמורכב, ריקוד מלא הכרת תודה שמכוון למקום הימצאות האוכל. שנים רבות שאין הם זקוקים לדיבורים, תודעתם ארוגה זה בזה והפכה לתודעת-על המשדרת כל צורך ותחושה לשאר חברי הקהילה – אחד בשביל כולם וכולם בשביל כולם… כשהגיע הערב התכנסו כולם אל המרחב המוגן של ביתם, ופרט לשומרים בודדים, נמו את שנתם לפני שהתעוררו לעוד יום של חיים פשוטים ומלאי הרמוניה קהילתית של…דבורים.

מה היא קהילה? לפי הגדרתי, קהילה הינה אוסף של פרטים המשתפים פעולה לשם מטרה משותפת. מאחר ושיתוף הפעולה הוא העיקר – רוב האנשים החיים היום אינם יכולים להיחשב כקהילה על פי הגדרה זו היות, והם נמצאים בתחרות דורסנית עם כל אחיהם בני האדם ועם שאר המינים על פני הפלנטה. אולם בניגוד לדעה הרווחת אצל חלק גדול מחוקרי הטבע המשליכים צורת קיום זו על שאר משפחת בעלי החיים התמימה – בטבע אין תחרות כפי שאנו מכירים! תחרות היא דבר הדורש יותר מדי משאבים ואינה יכולה להיות משתלמת לאורך זמן. יותר ויותר חוקרים מסכימים על כך שלמשל פרחים, בקהילתם יודעים לנצל נישות פנויות של מיקום, תזמון או אופן הפצת זרעים כדי להתרבות בצורה היעילה ביותר, במינימום צורך בתחרות – ניצול הדדי של תכונות ההופכות את הקהילה לחזקה מסך כל הפרטים החברים בה.

ההתעסקות בנושא של "קהילה", עניין פופולארי בתקופתנו, הינה התעסקות שנתפסת עבור רוב הצעירים כעוד עיסוק עד שמגיעים הילדים… וכך קרה גם לי – בשלב מסוים בחיי הבנתי שבעולמנו אי אפשר לגדל ילדים ולחנך אותם לבד ולקוות לאזן את כל מה שבחוץ, וחדרה אלי ההכרה שקהילה היא הכרח ולא בחירה.

קהילה מאפשרת לקבוצת אנשים ליצור מציאות, להחזיק שדה אנרגטי משותף המתחזק מציאות זו, ולחנך את הילדים בתוך מסגרת המתקיימת כפי שהיא מדברת – "walks it's talk." בנוסף, ברמה הפיזית, קהילה היא הדבר האקולוגי ביותר שקיים, אפילו בהנחה שרמת השיתוף בה גבוהה רק במקצת מהסביבה. מעצם העובדה שאין כפילות במשאבים (מטבחים, מכבסות, רכבים, מכונות חקלאיות). קיבוצים לעומת מושבים למשל, היו דוגמה לקהילה כזו. תמיד כואב לי לראות איך לא השכילו להבין זאת ולאמץ את האידאולוגיה האקולוגית במקום האידאולוגיה הציונית סוציאליסטית שאבדה להם. צעד זה היה משאיר אותם בחזית התהליך ההתפתחותי של האנושות…

כשהבנתי את החשיבות ש"בקבוצת גידול ילדים" התחלתי לחקור את עולם הקהילות בחיפוש אחר קהילה שהיא אקולוגית באמת ומספקת אלטרנטיבה בתחום החינוך – שמערכת החינוך שלה מעצבת מציאות חדשה.

לצורך חיפושיי קראתי מחקר שערך הארגון העולמי של הקהילות האקולוגיות (GEN) וכלל רבות מהקהילות שהיו קיימות באותה תקופה, שלהי שנות ה-90. להפתעתי, גיליתי שאף אחת מהן אינה 'אקולוגית באמת'. איך זה יכול להיות!!?

מה זה 'אקולוגי באמת'? אני קורא לזה חיבור ל"מצב האפס". במצב האפס אתה מחובר לעולם, משיג את צרכיך ומשיב בתמורה את כל מה שאתה יכול כדי לשמור על איזון ארוך-טווח.

מצב זה היה קיים בתרבויות שלא השאירו אחריהן עקבות מספיקים בכדי שהארכיאולוגים יוכלו להסיק מסקנות אותנטיות על אופן קיומן האמיתי, בלי להשלים את החסר על ידי דמיון.

תרבויות אלו חיו מין סוג של "מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו"… קומוניזם סביבתי. ולא במקרה עולה הדמיון לשיטה הקומוניסטית: אם אנו מכירים בעובדה שהמין האנושי לא מתקיים בבועה, הרי שהסדרת מערכות היחסים וההירארכיה בין אנשים היא חלק חשוב מהמרקם האקולוגי, לא פחות מהסדרת היחסים עם שאר הברואים…

קהילות צמחים

היחידים שחיו ב'מצב אפס' אמיתי היו הלקטים-ציידים הראשוניים, אלו שלא לקחו עימם דברים לדרך, ולא עסקו אפילו בחקלאות גינות עונתית. הם נעלמו יחד עם מעט החפצים שיצרו ,לא משאירים אחריהם כל עקבות, ולכן אפילו היסטוריונים רציניים, הטורחים להסתכל מספיק אחורה – אל ערפילי הולדת האדם במזרח אפריקה, במקום בו רקם את קהילותיו הראשונות יחד עם שאר הבריאה – סרבו ועדיין מסרבים להתייחס אל קיום היצור האנושי כאירוע בעל משמעות, עד לנקודה בה החל ליצר מספיק נזק = התחיל ליצר היסטוריה.

ברור שלא ציפיתי למצוא קהילות מושלמות ופרימיטיביות כאלו, אולם הנחתי שאמצא אנשים המונעים על ידי התודעה הזו וחיים בשאיפה לאיזון מרבי עם סביבתם.

כאמור – לא מצאתי. ואז הבנתי: הדבר שלא אפשר את החיבור האמיתי של הקהילות לאדמה הוא העובדה שכל האנשים שהקימו קהילות אקולוגיות באו מתוך החברה המערבית הטכנולוגית. החברה המערבית הטכנולוגית חיה בקצה השני של 'מצב האפס', במה שאני מכנה 'מצב המאה' (אחוז). אנו חיים בתודעה אנתרופוצנטרית הגורסת שהעולם נמצא כאן כדי לשרת אותנו ולספק את כל צרכינו וכל גחמה אחרת, מטורפת ככל שתהיה. הנרטיב המנחה הוא "פרו ורבו ומלאו…ושלטו…".

אנו חיים בתוך הבועה המערבית שהינה רק 1/10 מאוכלוסיית העולם, ואין אנו מודעים לכמה עובדות:

האחת, רוב העולם חי ברמה הרבה יותר נמוכה מאשר במערב, ועובדה זו היא המאפשרת לנו להמשיך ולחיות כפי שאנו רוצים. (כדי להבין משפט זה ואת זה שאחריו עלינו להיכנס לנבכי הכלכלה הגלובאלית, דבר שיקשה עלינו לעשות במאמר קצר, אולם בהחלט שווה התעמקות)

השנייה, כל מה שאנו צורכים מעבר לצרכינו הקיומיים, נלקח מצרכיו הקיומיים של מישהו אחר – אדם, חיה או צמח.

השלישית, היות ואנו חיים בספינת חלל בעלת משאבים מוגבלים ומערכת סגורה – אין שום מצב שנוכל להמשיך לחיות כך לאורך זמן!

הקהילות הקיימות בימינו הוקמו על ידי אנשים שלא בחנו מספיק לעומק את אמירות היסוד של תרבותנו, אך החלו להיות מודעים להשפעתן על העולם. הם חשו שאי אפשר להמשיך כך והבינו שעליהם לקחת אחריות. היות והיו אנשים טובים ומצויינים הם הבינו שעליהם לקצץ באופן דראסטי את "המדרך האקולוגי" (כימות מידת ההשפעה הסביבתית של כל פעולה שבני אדם עושים בעולם) שלהם, ועם הרבה רצון טוב החלו בוויתורים, שמבחינתם היו עמוקים וקשים:

במקום שתי מכונית לכל משפחה – מכונית אחת לשתי משפחות; כמה משפחות חולקות מכונת כביסה אחת; חשמל סולארי במקום חשמל מזהם וכן הלאה…

כל הצעדים הללו ועוד רבים אחרים נובעים מהנחת היסוד שחיינו ב'מצב המאה' הם נורמה עולמית סבירה ומחייבת. כלומר, זו אקסיומה קיומית שחיינו צריכים להיות תלויים ביכולתנו לנוע מאות קילומטרים ביום, במכונות העושות את עבודת הכפיים שלנו וכו'. כל שעלינו לעשות כדי להיות "בסדר" עם העולם הוא לנהלם ב"אופן אקולוגי", כלומר – להוריד כמה אחוזים מה- 100…

וכך גיליתי, שאף קהילה שבחנתי לא הגיעה (להערכתי) מתחת לרמת 60 אחוז. זה אולי נראה טוב יחסית, אבל למעשה רוב אוכלוסיית העולם (הבלתי-טכנולוגית) חיה תמיד במצב 30-40 אחוז, בלי יומרות אקולוגיות ופיתוחי הייטק… מצב שהינו "אקולוגי" יותר משלנו, ולאו דווקא מבחירה, אלא מעצם ה"מחסור" כפי שאנו אולי נגדיר אותו. אבל אפילו הוא אינו יכול להימשך בקצב ההתרבות הנוכחי שלנו.

כשהבנתי זאת, היה לי ברור שהדרך היחידה ליצירת מערכת מקיימת בכוכבנו, כוכב ארץ, היא לחזור לתודעת ה'אפס' ולבדוק איך אפשר לגדול מנקודה זו בלי להזיק. הרי כבר חיינו שם כמה מיליוני שנה. אולי אם נבחן מחדש, ללא ההתנשאות המאפיינת את חברתנו, את מה שידענו אז – נוכל לבנות מערכת תומכת-חיים אמיתית?!

אין אני מנסה לומר שעלינו לחזור להיות לקטים-ציידים. גם אם היינו מסוגלים, העולם אינו יכול לקיים באופן זה אוכלוסייה של 7 או 9 מיליארד. בתקופות בהן חיו תרבויות אלו הן לא הגיעו לגודל של יותר מכמה עשרות מיליונים בכל יבשת. אני טוען שאם נגלה כמה פשוט להשיג את צרכינו הבסיסיים, נתחיל לתהות על כל "השומן" שאנו צוברים על הבשר…ואולי אפילו נודה שה'בשר' גם הוא אינו אלא שומן מיותר…

האם אני עצמי חי במצב האפס? לא. כמה קרוב? הרבה פחות משהייתי רוצה. כדי לפגוש אנשים בעולם ולנסות להשפיע על עתידו, אני נאלץ לחיות בתוך החברה ולהשתמש בכלים בהם היא משתמשת… לצערי, עד היום לא הצלחתי להקים את הקהילה שהיא, כאמור, צורך מחייב כדי להתקרב לחיים מאוזנים.

אז איך אני מאמין שצריך לעשות זאת?

כדי לקיים קהילה שתתקיים לאורך זמן נדרשות כמה אבני יסוד:

* צורך חזק – כלכלי, או אידיאולוגי (למשל, הצורך הקיומי עבור לקטים-ציידים, או הציונות והסוציאליזם בשביל הקיבוצים), או חינוכי (שבימינו מתייחסים אליו כצורך העומד בפני עצמו ופעם הוא היה הבסיס לקיומה של הקהילה בעתיד).

* מחויבות הדדית עד כדי נכונות לפתור כל קונפליקט, עמוק ככל שיהיה, בטכניקה אפקטיבית.

* אמונה רוחנית משותפת.

בין שלושת עמודי התווך הללו, המרכיב הרוחני הוא הקשה ביותר להבנה. יש המתייחסים אליו כמנחה חזון מוסכם ומשותף (אחד המרכיבים המרכזיים בחיי פרט או קבוצה), או כמגדיר גבולות, בבחינת "לא תדרוש במופלא ממך". אפשר לראותו גם כמאחד קבוצה ומבדל אותה מקבוצות אחרות. אולם אני רוצה להדגיש דווקא רובד אחר: בעיני זה הכלי היחיד שמאפשר היווצרות "קהילה שיתופית מבוססת אמון".

קהילה כזו היא הקהילה המושלמת: אין אחד שיאמר לאחרים מה לעשות. מצב כזה יכול להיווצר רק אם כל חברי הקהילה ישמעו את אותו "קול מלמעלה", אותה אמונה רוחנית משותפת, וידעו מה נכון לעשות בכל רגע נתון – כלומר, כולם יהיו מחוברים ל"אמת". במידה ומישהו מרגיש צורך לעשות משהו השונה מה"נורמה", ברור לכול שזה מפני ששמע הנחייה ברורה לעשות כך. כל החברים בקהילה יודעים שכולם שומעים את קול העולם ומקבלים הנחיות, וברור שכל פעולה של פרט בקהילה הינה לטובת הכלל.

אין ספק שמדובר במצב אוטופי הדורש עבודה רבה על הקשבה, הבנה, קבלה, פתיחות, ומעל הכול חיבור לקול העולם ובוראו… דברים לא פשוטים להשגה בעולם המעודד אינדיבידואליזם, חומרנות, ניתוק, אגואיזם, ותחרות. זו הסיבה שרק קהילות בודדות שרדו בעידן המודרני. זה שנים רבות שקהילה חדלה להיות דרך החיים ההכרחית להישרדות כבעבר. אך האם כך גם בעתיד הקרוב?

מהתבוננותי על מצב העולם ברור לי שאופן החיים המערבי – "מצב המאה" – מתקרב לסופו. כל מי שמוכן להסתכל ולבחון את הכלכלה, פוליטיקה, אקולוגיה העולמית בלי לטמון את ראשו בחול או לאמץ את הדת החדשה "האופטימיזם הטכנולוגי", יכול לקרוא את הסימנים. חוסר השקט החברתי וחוסר היציבות בכל המערכות הגיעו לשלב המעיר המונים ומוציא אותם לרחובות בחיפוש אחר פיתרון, אולם ללא הידיעה מהו , או נכונות לשלם את מחירו.

אני מאמין שבעולם שיתקיים ברמת חיים נמוכה אך שוויונית הרבה יותר מהמוכר לנו קהילות חזקות יהוו את המשאב החשוב ביותר. למרות הקשיים שנראים באופק, אני מאמין שהכורח לחיות שוב בקהילה ישיב למין האנושי חלק חשוב מכוחו כחיה קבוצתית, וכך יפתרו מעצמן הרבה מהבעיות הנובעות מהחיים בעידן הפוסט מודרניסטי.

אך כמו תמיד, השלב הראשון הינו לפתח את החזון, לחשוב ולדמיין מהי צורת החיים האידיאלית שהיינו רוצים בה.

מצורפים לפרק זה שני תרגילים היכולים לעזור לכל מי שרוצה לנוע לשלב הבא בדרך הקבוצתית…

תרגיל 1 :

צאו לטבע. בהגיעכם לאזור בו מצויה צמחיה מגוונת נסו להסתכל ולהבין איך משתלבים הצמחים ביחד לחבורת צומח. איך משפיעים הגבהים; האם מצויים צמחים הממלאים נישות דומות לחלוטין? אם נראה שכן, נסו לחשוב – איך משפיעים מחזורי החיים של כל צמח? באילו תאריכים הוא פורח, מי מאביק אותו, מי מפיץ את פירותיו…האם באמת יש כפילות?

תרגיל 2 :

בתרגיל זה יכלו כל אחד לברוא לעצמו את המציאות הרצויה לו בדיוק. אם יצטרפו מספיק אנשים ויבראו מציאות מספיק דומה יוכלו לחבור לקבוצה שתוכל לממש מציאות זו בעולם… התחילו אתם – ולאחר מכן מצאו שותפים…. שבו נוח ועצמו את עיניכם. נשמו מספר נשימות הרפיה אתם עומדים לדמות לעצמכם את סביבת החיים האידאלית בה הייתם רוצים לחיות. איך נראה הנוף;איך נראה הישוב;איך הוא משתלב בסביבה; מה גודלו; ממה הוא בנוי; מה האינטראקציה בין האנשים; במה עוסקים האנשים; איך הם מתקשרים אחד עם השני; איך הם פותרים קונפליקטים; מה יחסם של האנשים לשאר העולם סביבם – יצורים צמחים ואנשים אחרים. איך היחס בין מבוגרים לילדים – תקשורת, חינוך מה עושים האנשים בשעות הפנאי, איך חוגגים, איזו תרבות מתפתחת איזו רוחניות חולקים האנשים.

חיזרו לעולם הפיזי ורשמו את התמונה שראיתם. אם תרצו תוכלו לחזור לכל אחד מהשלבים ולהישאר בו זמן נוסף כדי לעבות את המציאות הרצויה. קחו את הזמן. רק לאחר שהדימויים יהיו מוצקים מספיק תוכלו לחלום אותם למציאות.

בהצלחה.