מדיטציה

לשמוע את העולם – מדיטציה אינטואיציה ותקשורת

התמונה באדיבות טל גליק

"מדיטציה היא כלי להרפיה… כלי להירגעות… כלי לטיפוח בריאות… טכניקה להתבוננות פנימית ועיבוד רגשות…" אלו הם רק חלק מהרעיונות ששמעתי לגבי אחת התרגולות הדתיות הבסיסיות ביותר, והקשות ביותר שהומצאו…

הרשו לי לפתוח בהגדרה שלי למדיטציה: מדיטציה היא כלי שתפקידו להשתיק את מוח שמאל, כדי שנוכל לחוות את הבורא והבריאה באמצעות מוח ימין.

זו הגדרה מאד פשוטה ומאד פונקציונאלית. כלי – כמו מפתח שוודי… מפתח שתפקידו לפתוח בורג. יש מפתח שוודי, סגור, פתוח, בוקסה… כולם יפתחו בורג ביעילות זהה או משתנה, בהתאם למיקום שלו. אם מדיטציה מסוימת מכילה את כל האלמנטים הדרושים כדי לבצע את תפקידה, היא טובה כמו כל מדיטציה אחרת. אנשים רבים יתעקשו שרק המדיטציה שלהם עובדת, אבל אני לא מכיר אף מכונאי המכור למפתח רינג…

מח שמאל – אותו אנחנו כבר מכירים מהפרקים הקודמים – הוא מחשב משוכלל מאד, שמפאת חינוך לקוי בצעירותו לא למד לשתוק או לכבד את אחיו, מוח ימין, כשזה עסוק בעבודתו היצירתית/ תקשורתית. אבל אפשר לקרוא לו לסדר: ניתן לשסות בו מדיטציה.

חווית הבורא והבריאה – הדבר החשוב ביותר בקיומנו, מה שנועדנו לעשות כאן: החלק של "לעבדה" בציווי "לעבדה ולשמרה".

הדתות הקדומות ביותר – אם ניתן להגדירן ככאלו היות ולא היו להן ממסד, כללים או חוקים פרט לכבוד לבריאה – היו הדתות האנימיסטיות. הן זיהו את הבורא בכל חלק מהבריאה. כל זמן שאנשים חיו כך, הם נעו במצב מדיטטיבי ללא צורך בתרגול היות ומוח ימין שלט. גם בתרבויות אלו היו אנשים בעלי יכולות גבוהות יותר שדרשו תרגולות נוספות על החיבור הפשוט לעולם. עבור שמאנים הייתה המדיטציה כלי שמטרתו לאפשר חיבור מהיר, רציף, ובלתי תלוי בדברים חיצוניים, לשני העולמות – העולם הפיזי ועולם הרוחות. המדיטציה הייתה צריכה להיות קצרה, חזקה ואפקטיבית, כלומר, כלי עבודה לביצוע תפקידם. אולם אף הם לא העלו על הדעת להסתובב ברחוב עם מפתח צינורות ששוקל 3 קילו שלא לצורך, ולמרות שמן הסתם יכלו לעשות זאת, הם לא נשארו במצב המדיטטיבי העמוק מעבר לנחוץ.

כל הדתות המודרניות שבאו אחרי השמאנים הקדומים, נוצרו כתוצאה מחיבור שחווה מייסדן עם הבורא, ולכן הציעו כלי שמאפשר לאדם להתחבר באופן ישיר לבורא. כלי זה היה המרכז, גרעין ההתהוות של הדת. אולם ברגע שהיו אנשים שזיהו את האפשרות לשלוט באחרים על ידי אמירות כמו "רק אני יודע לדבר עם אלוהים – הבא לי אוכל וכסף", הועלם הגרעין הזה כתרגולת מרכזית, ואת מקומו תפסו לימודי טכסטים של חכמים ופירושיהם לדברי הבורא.

הצורך בשליטה גרם לכך שרוב הדתות המונותיאיסטיות התפתחו לכיוון של "הכל או לא כלום": עליך לשאוף רק להארה, ועד שזו לא תגיע – אין בדרך כלום (כך לא פיתחו האנשים ציפיות, לא ניסו לברוא מציאות, קיבלו את חייהם העלובים כעובדה ואת השולט בתור המקשר הבלעדי לבורא). אולם גם בהן נותרו גרעינים אזוטריים כמו הקבלה, הסופיזם או הרוזנקרויצרים, שהבינו שהמציאות מורכבת מעולמות רבים בדרך בינינו לבין הבורא, וניתן לנוע ולפעול דרכם באמצעות מדיטציה. כך, למזלנו, נשאר הגרעין בחיים, ולכן ניתן לומר "שאפילו בדת העמוקה והמורכבת ביותר מסתתר גרעין של אמת".

במשך הדורות נבטו הגרעינים במקומות שונים והצמיחו עלעלים המתאימים לסביבתם. רגשות הזקוקים לטיפול; מכירת שינוי פיזי מדיד (השיווק של המדיטציה הטראנסצנדנטאלית בשנות השבעים); אנשים שלא מצליחים להירדם (השיווק של מכונות המדיטציה)… בתוך כל המיסוך נשכח ברוב המקרים תפקידו של הכלי, ונותרה רק האמונה שהכלי עצמו הוא החשוב.

"דמה לך, נכד," ענה 'מתגנב לזאב' לתום, כששאל אותו על תרגול המדיטציה, "שאתה חוסך כסף למסע ברכבת אל החוף המערבי, כדי לפגוש מורים בני שבטים אחרים. אתה הולך מלא התלהבות אל תחנת הרכבת וקונה כרטיס לנסיעה. מלא התלהבות אתה חוזר הביתה, מניח את הכרטיס על השולחן ומסתכל עליו זמן ממושך. בערב אתה מסתכל עליו שוב במשך 20 דקות ומחזירו למגירה. בבוקר אתה קם מלא ציפייה, מוציא שוב את הכרטיס ומביט בו בריכוז 20 דקות, וכך בערב, ובבוקר… שנים. הרי כך מתייחסים רוב האנשים למדיטציה – שוכחים שהינה רק כרטיס הנסיעה!"

כעת, לאחר ששברנו כמה מיתוסים הקשורים למדיטציה, בואו ננסה לראות מה הם המרכיבים הנחוצים למדיטציה כדי שתהיה יעילה ככל האפשר:

א. נוחות

אם שאלתם את עצמכם מדוע במזרח מודטים בישיבה מזרחית בדרך כלל, והמהדרין אף בישיבת לוטוס, התשובה היא עמוקה לאין שעור……………………….כי כך הם יושבים! עבורם אין בישיבה זו הפרעה, ולכן היא הנוחה ביותר למדיטציה. עבורנו עלולה ישיבה מזרחית להיות מאומצת וכואבת. אני מכיר אנשים שנאבקו עם כאבי התופת שנגרמו מישיבה על רצפה קשה בתרגולת זן תשעה חודשים מתוך השנה בה שהו במנזר ביפן. חבל! אם אנו מסוגלים לשבת בנוחות על הרצפה, נהדר. אם לא, ואנו רגילים לשבת במשך היום יום על כיסא, כך גם נמדוט. נוחות כוללת גם ניתוק הטלפון, סגירת החלון כדי לחסום רעש, לבישת בגד נוח, חם או קר מספיק, להתכסות בשמיכה אם יש צורך, ולשלוח את הילדים לחברים… כשנהיה ממש טובים נוכל למצוא את הנוחות גם על מיטת מסמרים… אבל זה אחר כך.

ב. הרפיה

מוח שמאל עובד באופן הדוק עם הגוף הפיזי, הוא חווה את יכולתו להשפיע על העולם על ידי הנעת הגוף ממקום למקום ושימוש בשרירים לשם הנעת דברים אחרים… קחו ממנו את השליטה והוא מתחיל להתנדף! אנחנו צריכים ללמוד להרפות ולשחרר את כל המתחים שבגוף הפיזי, וכך נוכל לשחרר חלק גדול מהמחשבות המדמות "עשייה". כמובן שנרצה להגיע להרפיה אפילו כשאנחנו תלויים באצבע אחת על זיז סלע ומנסים לגייס את כוחות הרוח שלנו כדי להצליח לטפס ולהיאחז באבן הבאה… אבל זה אחר כך.

ג. נקודת מיקוד

כל התרגולות הרוחניות שלימדו מדיטציה הבינו שהדרך הקלה ביותר להתמודד עם חוסר השקט התמידי של מוח שמאל היא להעסיקו בעבודות רס"ר – לתת לו משימה מונוטונית וחסרת משמעות, אך דורשת מיקוד וריכוז. בין אם מדובר במנטרה (בניגוד לטענות על חשיבות המילים, אני נוטה לומר שכל מילה ארוכה מספיק תעבוד…), או במבט מרוכז בנקודה אחת, בבהייה באש, בשירת שירי דבּקות, בריקוד החוזר וחוזר על עצמו, בסיבובים במקום, בהקשבה לנשימה, ללב…. בכל המקרים הללו עסוק המוח לחלוטין בביצוע המשימה ולא מסוגל לחשוב על דברים אחרים.

התמונה באדיבות טל גליק

יש סיפור יפה על נקודת מיקוד הנקרא "השד והשערה":

חוטב עצים חזר לביתו לאחר עוד יום עבודה מפרך ביער. כשעמד לעבור בקרחת היער הבחין בדמות כפופה יושבת על גדם עץ. למזלו ראה אותו מאחור, ולמרות זאת – יכול היה לקבוע בוודאות שמדובר במכשף שפגיעתו רעה על פי כובעו המחודד!

'מזל שלא ראה אותי,' חשב לעצמו, 'בודאי היה הופך אותי לאבן או לצפרדע אם הייתי מפריע אותו ממחשבותיו. אבל איך אמשיך בדרך?!'

היות ומן האמיתות הידועות היא שמכשפים צריכים להזיז איבר כלשהו כדי להטיל כישוף, החליט חוטב העצים להתגנב אל המכשף מאחור, להתנפל עליו ולקשור אותו לפני שיספיק להזיז איבר – וכך עשה.

כשהמכשף המופתע מצא עצמו קשור ללא כל סיכוי להשתחרר, אמר, "תודה על שיעור חשוב בחלוקת קשב! שחרר אותי ואמלא אחר משאלה אחת שלך!"

חשב האיש, 'מה אבקש? כסף? לא, הוא יגמר!… נשים? לא, אני אגמר… מה אבקש?' ואז ידע!

"אני רוצה שיהיה לי שד משלי שיעשה כל מה שאצווה עליו."

"בקשה מעניינת," אמר המכשף, " אבל היות ואני רואה שאינך אדם רע במיוחד, אצרף למילוי בקשתך אזהרה – שדים צריכים תעסוקה כל הזמן."

"אל תדאג – יש לי בשבילו עבודה עד הודעה חדשה." ענה חוטב העצים ושחרר את המכשף, שנעלם מיד בעננת עשן. הוא החל ללכת לכיוון ביתו, תוהה האם עבד עליו המכשף, אולם לא צעד מספר צעדים ומולו ניצב על השביל – רגלי עז עקומות, קשקשים ירוקים, קרניים חדות, זנב קלשון וכולו אמה לגובה – שד קטן ועצבני.

"אדוני, צווה עלי!" צייץ השד.

"אסוף את כל העצים שחטבתי היום, הבא אותם הביתה, בקע אותם והעמיסם על העגלה, מוכנים להובלה העירה." אמר האיש ולפני שסיים דבריו, נעלם השד.

כשהגיע הביתה, כבר ישב השד, שגדל קצת בינתיים, על עגלה מלאה עצים, מנדנד רגליו בחוסר סבלנות: "אדוני, פקודתך התבצעה, צווה עלי!"

"כנס איתי הביתה." אמר חוטב העצים.

נכנס השד, הסתובב בעצבנות גוברת והולכת, שבר שולחן, שרף את החתול, בעט בכלב…

"אוקיי, הבנתי, אתה צריך עבודה," אמר האיש, " בנה לי בבקשה את הארמון המפואר ביותר בעולם על הגבעה כאן ממול."

"אדוני, פקודתך התבצעה." אמר השד שכבר הגיע לגובה המותניים, ואכן, על הגבעה עמד ארמון כליל צריחים, חומות, מדרגות ודגלים כמו שהאיש לא ראה מעודו.

"אדוני, צווה עלי!" אמר השד, שכבר הגיע לקומת אדם, ושיניו, הקטנות פעם, נראו ממש לא ידידותיות.

"אה…גדל סביב הארמון גנים עם הצמחים האקזוטיים ביותר בעולם, מלא אותם בחיות ואנשי חצר, בנה סביב הארמון עיר צבא, לצבא החזק בעולם ו…"

"אדוני, פקודתך התבצעה." נחר השד שמילא כמעט את כל החדר, "צווה עלי מייד!"

"…משתה מפואר לכל מלכי העולם..?…!"

וכבר ראה האיש שטיחים מעופפים מתקדמים לנחיתה בגנים המפוארים… לווייתנים נושאי אפריונים ממערב… פילים צועדים מדרום… ריחות של מטעמים ומשקאות, קולות אנשים חוגגים.

"אדוני, צווה עלי! או שאוכל אותך מיד."

לא נותר לאיש אלא להתחיל בריצה אל היער, כשהשד, הכבד בשל גודלו, כמעט משיגו. הוא הצליח להתחבא מאחורי עץ, אולם ידע שהשד יחזור אחורה לחפשו. נותרו לו דקות בודדות לחיות… ופתאום, ראה על השביל חכם זקן – תרבוש, זקן ארוך לבן והכול…

"הצילו! עזור לי, יש לי שד שרוצה לאכול אותי! עוד שנייה והוא כאן!!! מה אעשה?!"

החכם לא התרגש במיוחד, מרט שערה מתולתלת מזקנו, נתן אותה לאיש ואמר, "אמור לו לישר אותה."

"מה אתה, אידיוט?? הוא בונה ארמונות בקריצה," אמר האיש מתבונן על השערה שבידו, אולם כשנשא עיניו, נעלם החכם כלא היה, ונותרו רק הוא, השערה והשד שהופיע נוחר ונושף עשן מעבר לעיקול השביל.

"אדוני, צווה עלי או שאני אוכל אותך מיד!"

"אה…טוב, אז… קח את השערה, ו…אה… ישר אותה."

השד נטל את השערה ובנחירת זלזול יישר אותה: "אדוני, פקודתך התבצעה." שאג, אך ברגע שהרפה מאחד הקצוות שבה השערה לסלסולה… שוב יישר, ושוב הסתלסלה השערה… שוב, ושוב הסתלסלה…

לאחר כל ניסיון קטן השד במקצת ,עד שלאחר מספר פעמים הגיע לגודלו הטבעי. או אז לקח ממנו חוטב העצים את השערה וצעד חזרה הביתה כשהשד מרצרץ בעקבותיו. כשהגיע, שטף פניו, הוריד את חולצתו המיוזעת, נשכב במיטתו, נתן את השערה לשד ואמר "ישר אותה" ונרדם….

למען הסר ספק, הדמויות הפועלות הן:

1. האיש – אנחנו

2. השד – מוח שמאל, המוח החושב, הבורא מציאויות בקריצה, וחייב להמשיך בכך כל הזמן

3. השערה – נקודת המיקוד

בשומרי הגן אנו משתמשים במספר נקודות מיקוד אקטיביות המאפשרות מדיטציה בתנועה, בעיניים פקוחות, תוך כדי פעילות השגרה בשטח. אני מתכוון כמובן להליכת השועל או ההתגנבות, המכריחות אותנו להתמקד בו זמנית בכמה פרמטרים: על מה אנחנו דורכים, מה אנחנו רואים, ברכה לאדמה עם כל צעד, ובנוסף גם את הראייה הרחבה, שכזכור הינה סביבה שאינה מתאימה לפעילות מוח שמאל.

ד. טכניקה לטיפול בהפרעות

חשוב לי להדגיש שבניגוד לתרגולות תרפויטיות למיניהן העוסקות בהבנת המחשבות או בהתבוננות וקבלת הרגשות, אנו מדברים על מדיטציה כפי שהגדרתיה בתחילת הפרק: מדיטציה היא כלי שתפקידו להשתיק את מוח שמאל, כדי שנוכל לחוות את הבורא והבריאה באמצעות מוח ימין. לכן אין מקום למחשבות או רגשות – אלו יוגדרו כהפרעה. את הטכניקות לטיפול בהפרעות אדרג לפי חומרתן.

לראשונה נקרא: "שמים כחולים – ענן לבן – שמים כחולים". הסתכלו מעלה אל השמים, והביטו על הכחול שלהם. כעת מופיע ענן בשמיים. העין מתמקדת בו ועוקבת אחריו מצד אחד של הרקיע ועד הצד השני. למעשה, זו מדיטציה (שמיים כחולים) שהופרעה על ידי מחשבה (הענן), שלא טופלה ולכן הפסיקה להיות מדיטציה והפכה להיות חשיבה. אם מטרתנו לצפות בכחול השמים, מספיק שניזכר בכך כל פעם שהעין תיתפס על ענן ונחזור אל הכחול… הענן ימשיך לדרכו… חדש יבוא… נשחרר גם אותו… טכניקה זו תצליח לטפל בכ-85% מההפרעות המחשבתיות והרגשיות.

אולם יש הפרעות שלא ימשיכו לדרכן ללא טיפול ממוקד. אני קורא להן "פיפי בלילה קר בשק השינה". אתם שוכבים בשק השינה החם ומתעוררים מלחץ בשלפוחית. אתם לא יוצאים משק השינה היות וקר בחוץ, אתם לא מצליחים לישון כי הפיפי לוחץ. אתם לא קמים ומקווים שתצליחו לישון והפיפי יעלם מעצמו… אבל זה לא קורה. למען האמת, זה נהיה גרוע מרגע לרגע, עד שאתם קמים, משתינים, וחוזרים לישון לאחר שסבלתם לשווא. מחשבות דחופות וחשובות לא ייעלמו מעצמן ללא טיפול נאות. דמו לעצמכם שאתם יושבים למדוט ביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות (חזרתם לפנות בוקר ממסיבה ?!!?), אחרי שאתם נרגעים, נושמים ומתחברים, מופיעה מחשבה איומה, "?!!??#$ ** לא שילמתי ביטוח רכב, שיט! אני חייב לשלם עד שהדואר נסגר…" ואז האני המודט שלך אומר – תן לענן לחלוף… "אני חייב לשלם! הרי אנחנו נוסעים לסבתא מחר והביטוח נגמר אתמול." יהיה בסדר תמשיך למדוט…"השעה 10 והדואר נסגר ב-11…." אין שום אפשרות להיפטר מהמחשבה בלי לעשות משהו! בעצם המדיטציה היומית שלכם כבר מילאה את תפקידה – היא השתיקה את הרעש לרמה שמאפשרת לכם לשמוע את מה שמן הסתם ניסה לחדור לתודעתכם ולא הצליח. קומו, שלמו את הביטוח, ואם תספיקו – חיזרו למדוט, אבל זה כבר לא חשוב. סוג זה של מחשבות דורשות טיפול או התייחסות. הן מספיק חשובות כדי שלא ירפו מאיתנו. הדרך שלי להתמודד עמן היא להבטיח לעצמי שאטפל בהן לאחר המדיטציה, וחשוב לקיים את ההבטחה הזו היות ומוח שמאל הוא לא פרייר… אם לא תקיימו אותה כמה פעמים – הטכניקה תפסיק לעבוד. אפשרות נוספת היא להחזיק לידכם מחברת או טייפ מנהלים, ולכתוב/להקליט את המחשבה. לאחר מכן תוכלו לטפל בה בנחת.

בדרך טיפול זו כיסינו כ-10% נוספים מההפרעות – נותרו עוד 5%…

ההפרעות הנותרות הן הפרעות שליליות. מחשבות שליליות על עצמי או על אחרים, רגשות שליליים, דימויים שליליים. כל אלו, שאינם אורחים רצויים גם ביום יום, הופכים להרסניים במצב מדיטטיבי – כי אנו עלולים לעזור להם להתגשם! בניגוד לכל השיטות "הלא מדיטטיביות" שאומרות להתבונן בהפרעות אלו ולהכיל אותן, הצעתי היא – פוצצו להן את הצורה! אדו אותן, שירפו אותן, מוססו אותן באור לבן, שחררו אותן אל האדמה… אבל אל תתנו להן להישאר בתוככם ולזהם. דרך קצת פחות פרוזאית היא להניח לידכם נר (אם אינכם יושבים מול מדורת השבט) וכל פעם שיש צורך, לפקוח את העיניים (זאת במידה ואתם מודטים בעיניים עצומות, הרי אתם רוצים לדעת להשתמש במדיטציה שלכם גם תוך תנועה בעולם), ובעת הנשיפה – לנשוף את ההפרעה באמצעות העיניים אל האש, כדי שתכלה אותה.

ה. ראיה רחבה

זכרו את האפקט המנטרל של ראיה רחבה על מוח שמאל, ונסו להיות כל הזמן במצב זה – גם בעיניים עצומות אפשר. נסו לראות את שתי אוזניכם מבפנים…

התמונה באדיבות טל גליק

כעת הגענו לקטע הטוב באמת: כדי שהמדיטציה שלנו תהיה אפקטיבית ככלי, אי אפשר שיעברו 20 דקות של תהליך לפני שנוכל לשאול שאלה או לבצע ריפוי… היא צריכה להיות מיידית! מסיבה זו, הסוד האמיתי הוא לחבר לסופה של כל מדיטציה התניה שתעביר את המוח למצב אפקטיבי (כלומר לאורך גל אלפא או תטא) באופן מיידי! בדיוק כמו ההתניה שעבדה אצל הכלבים של פבלוב, אוכל + פעמון = ריר. פעמון – אוכל = ריר. פעמון + מכת חשמל = עדיין ריר, לזמן מה! ניתן להתנות את מוח שמאל להיכנס מיידית למצב אלפא, על ידי קישור המצב מספיק פעמים עם "פעמון". אנשים רבים משתמשים בהתניות חיצוניות לחיזוק המדיטציה שלהם. אני מכיר אנשים המסוגלים להגיע לשקט מאד עמוק כשהם יושבים בפינת המדיטציה שלהם, על שרפרף המדיטציה, עטופים בשמיכת ה… שלהם, מול מזבח המדי…, עם קטורת ה…, ועם מוסיקת… קחו כל אחד מהמרכיבים מהמערכת והם לא יוכלו למדוט כראוי. אלו התניות חיצוניות שלא בהכרח ימצאו שם כשנצטרך אותן. ההתניה צריכה להיות כמה שיותר עדינה ופנימית, כמו למשל, התרכזות בלב, ראיה רחבה בעיניים עצומות תוך כדי נשיפת כל שאריות המתח שנותרו בנו (כך במדיטציה אותה אני מלמד), ספירה לאחור כמו בשיטת סילבה, או כל דבר אחר שעולה בדעתכם.

הכי חשוב לזכור כי אם לא ניתן להשתמש בהתניה ברגע שצריך, אם היא לא מתוחזקת, או חלודה, או חלשה… אין זה כלי טוב.

את טכניקת המדיטציה המסוימת בה אנו משתמשים לצורך התניה, ניתן למצוא תחת השםlong form meditation בספרו של תום בראון ג'וניור – Awakening Spirits.