" המידרך האקולוגי הבלתי נראה של המוקסין – דרכם של שומרי הגן"

בפני ארכאולוג עתידי (כניראה שיהיה חוצן...) הבא לתעד את תרבותנו לא תעמוד בעיה קשה – שרידים של חומרים בלתי מתכלים במזבלות ובערים נטושות וחרבות יספקו את האינפורמציה על תרבות שחיתה שיגשגה והשמידה את עצמה ואת סביבתה בפרק זמן שהינו מיצמוץ עין גאולוגי.

מבקר בעולם החדש בטרם הגיע אליו האדם הלבן היה חווה עולם טבעי

,לא מופרע בו הזרימה של חיים-מוות-חיים כמעגל הקיום הטבעי נמשכה כסידרה במשך מליוני שנים. בחיפוש מעמיק יותר סביר שהיה המבקר מוצא שרידים בודדים בלבד לנוכחות אנושית כלשהיא, (בעיה בה נתקלים ארכאולוגים בני זמננו) מספר ראשי חץ, אבני יד וחרוזים היו אולי השריד היחיד לחיי אדם רצופים לאורך אלפי – מליוני שנים, (תלוי באסכולת המעריך..)

האם יש משהוא בהבדל בולט לעיין זה היכול ללמדנו על דרך חיינו ועל הדרך השונה לחלוטין בה חיו אנשי תרבויות האדמה (לקטים/צידים)? משהוא אותו אנו מנסים לשכוח?

האם קיימים בעולם חוקי טבע, ממש כמו חוקי פיסיקה המאפשרים קיום

חברה (של אנשים או דבורים לצורך העניין....) באופן "בר קימא"?

לצורך מענה על שאלות אלו ואחרות נבחן את האופן השונה בו האדם הלבן, (לצורך מאמר זה נגדיר כ"אדם לבן" בן לכל תרבות טכנולוגית) ואיש האדמה (לקט/צייד) מבצעים את אותן פעולות חיים.

...אדם לבן היה מחליט שהוא רוצה (דגש על רוצה...) קשת חדשה, הוא היה יוצא מביתו הולך אל פאתי היער או האחו ושם מוצא עץ גדול מתאים למטרתו (עלינו להבין שלצורך בניית קשת יש צורך בכריתת עץ בינוני לפחות) העץ סביר שהיה ישר, ללא ענפים רקובים, ללא עיניים,- עץ נוח לעבודה.הוא היה כורת את העץ ובונה ממנו קשת.

לבן תרבות האדמה, היה זה סיפור שונה לגמרי.על פי הדרך בה גדל – הוא היה אחיו של כל עץ, סלע, נחל וענן. בשבילו לפגוע באחד מהם לא היה דבר של מה בכך. כמובן שכמו לכל יצור אחר על הפלנטה היתה לו זכות קיום, אולם כל פעולה היתה עוברת מחשבה עמוקה ובחינת צורך בטרם ביצוע.

לאחר שהתחוור לו ללא שמץ ספק שהוא חייב לעשות קשת, היה מתפלל (לפעמים גם צם) להנחית רוחות היער אל המקום בו ימצא את העץ הנכון לצרכיו. הוא היה יוצא למסע חיפוש שהיה נמשך לפעמים ימים רבים, יותר ויותר היה חודר אל עומק היער, אל המקומות בהם גדלים העצים בתחרות אחד עם השני. מקום בו רק בודדים ישרדו בתחרות אל אל האור ולכן הם גדלים מפותלים ומעוקמים בנסותם לקנות לעצמם יתרון. במקום זה, היה המחפש מוצא עץ שלמרות המיגבלות של עקימות ופיתול, עדיין התאים למטרותיו. הוא היה מדבר עם העץ ומסביר לו שלמרות שיגדע, לא ימות היות וכקשת יביא חיים למשפחתו. לאחר מכן היה גודע את העץ, ובטרם לכתו,בתמורה לקשת שקיבל, "מגנן" קצת בסביבה – לפעמים אפילו גודע עצים נוספים על מנת לאפשר לנשארים יותר סיכוי לחיות....

פגשנו שתי גישות שונות לאותה פעולה, וזה המקום ,לשאול : מי קיבל את הקשת הטובה יותר האדם הלבן או איש האדמה הגיוננו הלבן אומר, הלבן. הוא עבד עם עץ טוב יותר ללא בעיות טכניות כמו פיתול וריקבון ולכן סביר שהתוצר שלו יהיה טוב יותר.. נכון??... לא!!!

כאן נכנס לתמונה אחד מהחוקים השולטים בכל חברות היצורים הקיימים בעולם ופועל בניגוד להגיוננו הלבן: התמורה שבשימוש בר הקימא - אחת הדרישות המרכזיות בקשת טובה שהיא תכיל בתוכה כמה שיותר טבעות גידול של העץ- כמספר הטבעות עוצמתה ומהירותה. הלבן כרת עץ שעמד בשדה ללא תחרות,ולכן גדל בניחותא לרוחב, כתוצאה מכך יהיו טבעות הגידול רחבות והקשת תהיה בעלת "זיכרוך" חלש – תתכופף יותר ויותר עד שלבסוף לאחר זמן קצר תישבר. – כל זאת בעוד שהעץ אותו כרת הלבן יכול היה להתפתח לעץ לעץ גדול ומפואר המעצב את סביבתו. סיכום המצב – כולם מפסידים .

איש האדמה לעומתו כרת עץ שעמד בתחרות וניסה להגיע אל האור במהירות המירבית – גדל לגובה ולא לרוחב . טבעות הגידול של עץ זה יהיו צפופות,והקשת חזקה ומהירה (למרות שלא תמיד מושלמת בצורתה...) קשת שתחזיק לאורך זמן ותוכל לעבור בירושה לבנו ! היות שגם הלקיחה עצמה, הביאה תועלת לסביבה הרי שלפננו מצב שבו – כולם מנצחים!!

האם מקרה יוצא דופן או כלל מפתח?.

הבה נבחן דוגמא נוספת-

הלבן בפוגשו בעדר איילים היה צד את הפריטים החזקים והיפים בסדר יורד, ברוב המקרים תוך שימוש אך ורק בחלק קטן של הבשר. עם בוא החורף היו נותרים רק החלשים והקטנים ביותר בעדר ובמהלכו הם היו מתים.וכך באביב שלאחר מכן היה האדם הלבן נודד הלאה בחיפוש אחר עדר חדש ו"כובש" לעצמו עמק חדש מלא בצייד.

איש האדמה לעומתו היה חי כמו כל חיות הצייד- בצודו את החלשים והנכים היה מחזק את העדר ולאחר שהחורף עבר והחזקים שרדו בו, היה מוצא את עצמו עם עדר מתחדש שאיפשר לו להשתמש באותם אזורי הצייד שנה אחר שנה. בדרך זו – גם זכה בצייד קל יותר וגם תרם לאיזון הסביבה.

פגשנו שתי סיטואציות דומות בהן ניתן להתחיל לזהות דגם התנהגות. אם יבוא הקורא ויאמר:"OK. לגבי הדוגמה הראשונה ברור שאיש האדמה היה צריך לצאת מדרכו כדי לפעול "נכון" אבל במקרה השני הוא פשוט פעל כמו החיות"!!??

כדי להבין את השעור המצוי בשתי הדוגמאות נצטרך לבחון שאלה ערכית חשובה: "האם לאדם תפקיד ברור בעולם"??

לאנשי תרבויות האדמה היה ברור שהם "ראשונים בין שווים" ולכן בעלי אחריות גדולה יותר לשלמות ותפקוד המערכת. הם ידעו

שבהתערבות נכונה בטבע וע"י חיים נכונים הם יכולים לעזור למערכת להגיע למצב המייטבי, בזמן הקצר ביותר. הם ראו את עצמם כתלמידיהם הצעירים של החיות שקדמו להם וכ"שומרי הגן" האחראים לתחזוק עולמו של הבורא. היות ומבחינתם היה ברור שהבורא מצוי בבריאתו בכל אבן או שיח, כמובן שלא היתה דרך אחרת אלה התיחסות בכבוד מלא לכל מתת חומר שנתקבלה מהעולם, בבחינת כיבוד האל. גישה זו איפשרה להם חיים ברי קימא במערכת חברתית עם יעוד ברור המגדיר את סיבת הקיום בעולם.

האם אנחנו יכולים למצוא הקבלה במקורות התרבות המערבית? "ויקח אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה" (בראשית ב' ט'ו) פסוק זה הוא היחיד בתנ"ך (על בסיס חיפוש אינטנסיבי של הכותב) בו מצוי בלשון הסבר תפקיד האדם בגן העדן המיטבי- לעובדה מלשון עבודת הבורא, שכן חקלאות טרם היתה,, ולשמרה-להיות "שומרי הגן" הקבלה מלאה לקודים המעצבים כל חברה לקטית /ציידית מאז ומעולם.

אין בכוונת מאמר זה לנתח את תהליך ניתוק הקשר עם היעוד המקורי אותו עברה החברה לקטית הלבנה. (הקורא ימצא לכך הסברים מעניינים בספר ישמעאל של דניאל קווין) אולם ניתן לראות את התוצאות בכל רמות הקיום – אנו חיים בחברה שכפי שהגדירו אותה האינדיאנים כבר לפני 200 שנה "שוחטת את נכדיה כדי להאכיל את ילדיה" חברה בה רוב הנוער מסתובב חסר כיוון ומטרה וללא כל תקווה לעתיד אחר מחייהם הצרכניים של הוריו... (ולכן קשה להאשימו במרד ההתבגרות אותו אנו נוטים לחשוב שאי-אפשר למנוע).כאשר אנו בוחנים את התהליך אותו עוברת כל חברה של אנשי האדמה (ראה אתיופים)במפגשה עם התרבות הלבנה אנו רואים באיזו מהירות מסוגלת תרבותנו לקחת קבוצה של אנשים גאים ומחוברים ולהפכם לשברי כלי ללא כל ערך עצמי. לפי דעתו של כותב המאמר, הגורם המשפיע המרכזי הינו ניתוקם של אנשים מיעודם התרבותי (שמוכתב ע"י הדת המוקומית המהווה חלק מהמערכת האקולוגית המקומית ) והאישי.

ניתן להניח שלקורא החילוני,החי בעולם בו החליף המדע את הדת, יכולה להיות בעיה עם נושא היעוד, שכן נושא זה דורש הנחת יסוד של רצון אלוהי והכוונה עולמית בה יש סיבה לכל דבר...

בעוד שנושא היעוד יכול וצריך להיות נידון בהרחבה במאמר אחר הרי שנראה ברור למדי שבעולם ללא אלוהים – לכל אחד הזכות לצרוך כאוות נפשו ולהשאיר אחריו ”מדרך אקולוגי" גדול כרצונו, היות ואחריותו הבלעדית היא לאיכות החומרית של חייו וחיי ילדיו (במקרה הטוב) ואחר-כך המבול. האינדיאנים האמריקאים אמרו שהם שוקלים כל פעולה שהם עושים בעיני דור שביעי קדימה! אכן הבדל....

האם מדובר בעוד מקרה נוסף או שיש סיבה לכך שאנשי האדמה הלכו במשך אלפי שנים יחפים או בנעלים בעלות סוליות דקות (מוקסינים) למרות שהיתה בידיהם הטכנולוגיה לתפור ססוליות עבות כאוות נפשם? האם במקרה באותה מהירות בה מחקה הרוח את טביעת רגליהם, מחקה את שרידי מחנותיהם (בהם גרו לפעמים אלפים רבים) בהותירה מקום נקי לכל התישבות חדשה?. האם במקרה העדיפו ללכת יחפים נוגעים באמא אדמה ומברכים אותה עם כל צעד?!

את התשובות לשאלות אילו יקשה עלינו לקבל. בודדים נותרו כדי לספר, אולם נראה שבדרך החיפוש נגיע לאמיתות החיוניות להמשך קיומנו כמין בעולם- אמיתות שבמשך אלפים רבים של שנים בטרם הופיענו היו הבסיס לתרבויות ",ברות קימא"...

רעיון ללפעילות בשטח :

א. הקמת מחסות בסיסיים : בית קש, בית בוץ, סוכה קלועה מקנים.

ב. לאחר הקמת המחסה שולחים את התלמידים להתכונן בריבוע 1מ'X1מ'ולתעד ככל סימן חיים שמצאו (התבוננות ברמת המיקרו ממרחק 10 ס"מ תיתן את התוצאות הוטובות ביותר)

ג. דיון בכיתה – אם בשטח 1X1 יש כל-כך הרבה חיים, והבית שבנינו (סביר שיהיה דגם קטן ) השפיע על X מטרים מרובעים – מה מידת ההשפעה, "המידרך האקולוגי" של בית רגיל על העולם..